English
תחומי עיסוק
 

האם חיילים מחוסרי זכויות מוסריות?

18 באוקטובר, 2017

בספטמבר 2017 התפרסם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שקבע כי אין חובה לפרסם שמו של חייל אשר צילם תמונות במסגרת שירותו הצבאי, ודי במתן קרדיט לדובר צה"ל לצד התמונה. פסק דין זה מעניין דווקא על רקע עליית קרנה של הזכות המוסרית, שעה במקרה זה נקבע דין שונה באשר למעמדה של הזכות המוסרית ככל שהיא נוגעת לחיילים.

 

בפרשת הידועה כפרשת "רון אילן נגד משכל הוצאה לאור"[1] נדון מקרה שבו התובע שירת בצבא בסדיר כצלם ביחידת הצילום של צה"ל, והנתבעת, שהיא מוציאה לאור של ספרים, הוציאה לאור ספר שכולל תמונות שצולמו על ידי התובע הצלם במהלך מלחמת יום הכיפורים, וזאת מבלי שנזכר שמו כמי שצלם אותן, אלא ניתן על ידי ההוצאה לאור קרדיט כללי לדובר צה"ל בלבד.

ההוצאה לאור טענה כי יצאה ידי חובתה שעה שפנתה לדובר צה"ל והוא הורה לה לתת קרדיט כללי לדובר צה"ל בלבד ולא לצלם זה או אחר. עמדת דובר צה"ל (אשר נתבע בהודעת צד שלישי) היתה כי ההנחיה הקיימת היא לאזכר את דובר צה"ל ולא את שם החייל הצלם וזאת מטעמים שונים הכוללים, בין היתר, את העובדה שהצבא מספק את ההכשרה והציוד לצלם, העובדה שהצבא רואה את החשיבות במשימת הצילום ולא באיכותו האומנותית של הצילום, וכי מתן קרדיט עלול לגרום לתחרות אומנותית בין הצלמים אשר בעקבותיה הם יתמקדו בצילומים אומנותיים ולא בצילומים אשר ישרתו את מטרות הצבא.

בית המשפט קבע כי נקודת המוצא היא כי יוצר זכאי לקבל קרדיט על התמונה שצולמה על ידו, ודחה את הטענה שחייל שמתגייס לצבא מוותר על זכותו המוסרית. בית המשפט קבע כי גיוס חובה לצה"ל ושיבוץ ביחידה צבאית אינם מלמדים על הסכמה לוויתור על זכויות הצלם המתגייס. יחד עם זאת, נקבע על ידו כי יש לבחון את ייחוס התמונות לחיל המשרת כצלם צבאי במבחן שנקבע בחוק ולפיו יש לתת קרדיט לפי "ההיקף והמידה הראויים בנסיבות העניין". במקרה של חיילים צלמים נקבע על ידי בית המשפט כי די במתן קרדיט לדובר צה"ל ואין חובה לתת קרדיט לצלם עצמו, תוך שהוא דוחה את התביעה שהוגשה כנגד ההוצאה לאור.

בית המשפט הסתמך על ארבעה שיקולים בפסיקתו: (1) העובדה שההוצאה לאור מלאה אחר הנחיות דובר צה"ל אשר לא ביקש מתן קרדיט אישי לצלם (2) העובדה שמדובר ביצירה שנוצרה על יד חייל במסגרת שירות צבאי סדיר, שאז ממילא לא קיימת אצל החיילים הציפייה לקבלת קרדיט אישי (3) שיקולי מדיניות לפיהם קיים חשש שאם יינתן קרדיט ספציפי לצלם צבאי כזה או אחר כי אז הדבר יביא לפגיע במרקם הפעילות של היחידה הצבאית ויפגע בלכידות של חיילי היחידה לטובת קבלת הקרדיט האישי. כמו כן, הצביע בית המשפט על החשש לפיו מתן קרדיט אישי יוביל להעדפת תמונות שיגיעו לחשיפה רחבה ויהיו בעלת מימד אומנותי על פני צילום לצרכי הצבא ואף העיר כי חשיפת שם הצלם גם עלולה להעמידו בסיכון אישי שינבע מחשיפת זהותו כחייל ששרת בגזרה כזו או אחרת (4) במקרה הספציפי הנדון התובע ממילא אינו צלם מקצועי שנפגע מקצועית מהעדר קבלת קרדיט.

בית המשפט קבע כי אמנם הוצגו בפניו דוגמאות למקרים אחרים שבהם כן ניתן קרדיט אישי לחייל שצילם תמונות במסגרת שירותו הצבאי, אולם הדבר נבע מכך שדובר צה"ל מסר את שמו.

פסק דין זה אינו עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת שניתנה בעניינים דומים. כך דוגמא בפרשת צרפתי נגד טרטקובר[2] במסגרתה עסק המשפט בצילום היסטורי של נשיא מצרים אנואר סאדאת אשר צולם מניף ידו לשלום בסיום ביקורו בישראל. צילום זה צולם על ידי צרפתי בעת ששימש חייל ובאותו מקרה טרטקובר עשה בצילום שימוש במסגרת כרזות שנוצרו על ידו, וזאת מבלי לתת קרדיט לצרפתי אלא ניתן על ידו קרדיט ללשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ). באותו מקרה הסכימו הצדדים כי בית המשפט יכריע על דרך הפשרה ובית המשפט פסק לזכות צרפתי סך של 25,000 ₪ ונימק כי הזכות הכלכלית של המדינה בצילום אינה שוללת את זכותו המוסרית של הצלם הצבאי בצילום, וכי העובדה שניתן קרדיט ללע"מ לא פותרת את טרטקובר מלברר מי הצלם ולתת קרדיט גם לצלם עצמו.

במקרה אחר, התנהל בעבר הליך נגד משכל, הידוע כפרשת שלמה ערב נגד משכל, ערוץ 10 ואחרים[3], שם נקבע כי עצם הסתמכותה של משכל על מסמך של אדם שטען שהוא בעל מלוא הזכויות בצילומים הקשורים למלחמת יום הכיפורים, שעה שהצלם היה אדם אחר, אינו פוטר אותה מאחריות בגין הפרת זכותו המוסרית של הצלם המקורי אשר צילם תמונות אלה בתקופת שירותו הצבאי.  באותו מקרה טען גם ערוץ 10 כי די היה בכך שפרסם כי הצילום נעשה מטעם לשכת העיתונות הממשלתית ואין כל חובה לתת קרדיט אישי לצלם החייל, אולם טענה זו נדחתה שעה שהוכח כי ערוץ 10 כלל לא בדק מי היה הצלם, הגם שעיון פשוט באתר לע"מ היה נותן מענה לשאלה מיהו הצלם של התמונה. יצוין כי מקרה זה נבדל מהמקרה שלפנינו בכך שבאותו מקרה לו היו הנתבעים מבררים בצורה פשוטה מיהו הצלם, הרי שהיו יכולים לפרסם את שמו וזאת בשונה מפסק הדין שפורסם לאחרונה שבו דובר צה"ל הוא שהודיע כי יש לתת לו קרדיט ולא לצלם. יחד עם זאת, מבחינה מהותית ספק אם קיים הבדל בין המקרים בכל הנוגע לעצם זכאותו של צלם לקבל קרדיט על יצירתו הגם שצולמה בתקופת היותו חייל. בנסיבות אלה פסק הדין שניתן לאחרונה בעניין רון אילן מנוגדת לפסיקות קודמות בהם הוכרה זכותם המוסרית של צלמים לגבי צילומים אשר צולמו על ידם בתקופת שירותם הצבאי.

ואם נחזור לעניינו, הרי שבפרשת רון אילן נקבע בהערת אגב כי ייתכן שיש מקום להסדרת דרך הטיפול של דובר צה"ל בנושא זה, ומעניין לדעת אם אמנם דובר צה"ל ירים את הכפפה וישנה מדיניותו.

רקפת פלד
עורכת דין, שותפה
רקפת פלד
רקפת פלד הינה שותפה
בגילת, ברקת ושות'

[1] ת.א. 22675-11-14 רון אילן נגד משכל הוצאה לאור והפצה בע"מ , (פורסם בנבו ביום 27.8.2017)

[2] ת.א. 19114-08-13 מיכאל צרפתי נגד דדו טרטקובר (פורסם בנבו ביום 20.7.2015).

[3] ת.א. 69995.04 שלמה ערד נגד משכל הוצאה לאור והפצה בע"מ, חדשות 10 וזמורה ביתן מוציאים לאור בע"מ (פורסם ביום 27.4.2008 בנבו).



אין במידע הכלול בניוזלטרים אלו כדי להוות ייעוץ מקצועי מכל סוג שהוא, ובכלל זה ייעוץ משפטי, או תחליף לייעוץ כאמור, ואין להסתמך עליו בעת קבלתה של כל החלטה מכל סוג שהוא.

לקבלת הניוזלטר שלנו אנא הזן את כתובת הדואר האלקטרוני שלך: