English
תחומי עיסוק
 

מה בין החופש למימוש הזכות האקדמית למחקר לבין זכות יוצרים בכל הנוגע למהדורות חדשות של טקסטים עתיקים?

22 באוקטובר, 2018


ממגילות קומראן ועד לפרשנות הרמב"ן – מיהו היוצר והאם יוצרים אחרים יכולים להגיע למסקנות שונות מבלי שיחשבו כמי ש"סילפו" את היצירה?

בחודש ספטמבר 2018 התפרסם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט דרורי) בפרשת פרופ' מנחם כהן נגד פרופ' עופר ואח'[1], אשר דן במחלוקת שהתגלעה בין מלומדים בתחום פרשנות המקרא בכל הנוגע לטענה להפרת זכויות יוצרים בהוצאה לאור מחודשת של פירוש הרמב"ן לתורה (הדרה).

פסק דין זה עוסק במתח הקיים בין מתן זכות יוצרים בידי יוצריהם של יצירות שהן מהדורות חדשות של ספרים שנכתבו לפני מאות שנים, לבין הרצון לעודד מחקר אקדמי ויצירה עצמאית של יוצרים אחרים שאין להגביל נגישותם לכתבי המקור ואין להגביל את הפרשנות שיכולה להינתן על ידם לאותם כתבי מקור.

במסגרת התובענה שהוגשה על ידי פרופ' מנחם כהן נטען כי הנתבעים הפרו את זכויות יוצרים של פרופ' כהן במהדורה המכונה "מקראות גדולות הכתר" של התנ"ך, שהינה הוצאה לאור מחודשת של פירוש הרמב"ן לתורה. במסגרת פסק הדין נדונה השאלה האם פעולת הדרה של כתבים מהווה "יצירה" אשר זכאית להגנת זכות יוצרים, מיהו היוצר של אותה יצירה והאם נפגעת "זכותו המוסרית" של היוצר שעה ששמו לא אוזכר בפרסומים של חוקרים אחרים שהפנו לספר זה, ושעה שאותם חוקרים אחרים הוציאו לאור מהדורה נוספת של פרשנות הרמב"ן המכונה "תוספות רמב"ן לפירושו לתורה שנכתבו בארץ ישראל",  אשר שונה  באופייה  מהמהדורה נושא התביעה.

האם פירוש הרמב"ן במהדורת "מקראות גדולות הכתר" מהווה יצירה מוגנת על פי חוק זכות יוצרים?
בית המשפט קבע כי כאשר מדובר בטקסט "ישן" שבו כל המלים נכתבו ברצף, הרי שכיום, הוצאתה לאור של  מהדורה של פרשנות הרמב"ן אשר כוללת את בחירת כתב היד ששימש כבסיס לנוסח שפורסם, ההכרעה בין כתבי יד שונים, בחירת הטעמים וביצוע פיסוק (שהוא בעל משמעות רבה שכן שימת סימני פיסוק שונים יכולה להביא לפרשנות שונה) – כל אלה מהווה "יצירה" עצמאית שזכאית להגנת זכות יוצרים.

קביעה זו מסתמכת  על פרשה קודמת הידועה כפרשת קימרון[2] בה עלתה לדיון שאלה דומה. אותו מקרה דן בית המשפט במגילות שהתגלו בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20  ב"מערה מספר 4" בקומראן, בה נמצאו כ- 15,000 קרעים של מגילות שונות וביניהן אחת המגילות הגנוזות המכונה "מגילת מקצת מעשה תורה", כאשר שני מומחים מאוניברסיטת באר שבע פענחו אותה באופן שהרכיבו שורות טקסט משילוב הקרעים. הנתבע באותו מקרה, הוציא לאור ספר בארה"ב שבו נכללו מאות קרעים של המגילות הגנוזות, ובמבוא צירף מספר נספחים שאחד מהם הוא טיוטת הטקסט המפוענח, מבלי לציין את שמו של אחד החוקרים (קימרון) ואותו חוקר הגיש תביעה וטען כי הופרה זכות היוצרים שלו על דרך אי מתן קרדיט. אחת השאלות שעלתה באותו מקרה היתה האם קיימת לקימרון זכות יוצרים בטקסט המפוענח ובית המשפט קבע כי אמנם לקימרון יש זכות יוצרים בטקסט המפוענח, הואיל והתעתיק של הכתוב והשלמת החֶסֶר שבין הקרעים נעשו על סמך מחקר הילכתי ובלשני מקורי שיש בו כדי להוות "יצירה מקורית". ואמנם, גם בפרשת פרופ' הכהן הגיע בית המשפט למסקנה דומה בדבר קיומה של "יצירה מקורית" שזכאית להגנת זכות יוצרים.

לראש הצוות קיימת הזכות המוסרית ביצירה במקרה של יצירה שהשתתפו בה חוקרים רבים
ובחזרה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים – בית המשפט קבע כי התובע, שהיה היוזם של מפעל "הכתר", הוא בעל זכויות יוצרים בו כמי שעמד בראש הפרויקט וקבל את כל ההכרעות וקבע כי כאשר מדובר בפרויקט המחייב עבודה של אנשי צוות רבים, הזכות המוסרית של היצירה מצויה בידי  מי שעומד בראש הצוות – הוא פרופ' מנחם כהן.
בהקשר זה ייאמר כי לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי הזכות הכלכלית בספר נתונה בידי אוניברסיטת בר אילן (על פי הסכם בין הצדדים) אולם פסק הדין עסק בזכות המוסרית לקבלת מזכה (קרדיט) ולא בזכות הכלכלית.

הפרת הזכות המוסרית והחופש האקדמי
חוק זכות יוצרים קובע כי ליוצר קיימת זכות מוסרית ביצירתו באופן שהיוצר זכאי כי "שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין". בנוסף החוק קובע כי יוצר זכאי ש"לא יוטל פגם ביצירתו….ולא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר".

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי הזכות למתן קרדיט הופרה שעה שהנתבעים לא הזכירו בספרם את שמו של פרופ' כהן כאחד המקורות לעבודתם, בעוד שטרחו והזכירו שמות של מהדירים אחרים. יחד עם זאת נקבע כי הואיל והנתבעים כן ציינו את שמו של פרופ' כהן באתר באינטרנט שבו הציגו את ספרם, הרי שהפיצוי שנפסק לתובע בעניין זה היה בסכום נמוך, לשיטת בית המשפט, והוא הועמד על סך של 12,500 ₪.

בכל הנוגע לטענת ה"סילוף"- הרי שבית המשפט דחה טענה זו וקבע כי שעה שהנתבעים מתייחסים בספרם לנוסח "מקראות גדולות הכתר" של הרמב"ן וחולקים על הכרעות או על הנוסח של התובע – הרי שהם אינם מסלפים את היצירה של התובע ולא פוגעים בזכותו המוסרית כי אם מעשיהם מהווים שלב בהתפתחות המדעית ונעשים מכוח חופש המחקר האקדמי, והם רשאים להגיע למסקנות שונות מהמסקנות אליהן הגיע התובע. בית המשפט הדגיש כי אין מדובר ביצירה ספרותית "רגילה" אלא בההדרה של דברים שנכתבו לפני כ-800 שנה, אשר מבוססת על בחירה בין כתבי יד ופרשנותם, ועל כן זכאי כל אחד מהחוקרים לכתוב מחקר אחר המתבסס על כתבי יד אחרים. לכן, טענת הנתבעים כי קריאה מסוימת של מקראות גדולות הכתר אינה נכונה ויש להעדיף על פניה קריאה אחרת, אינה מהווה סילוף ואינה מהווה הפרה של הזכות המוסרית אלא יש בה כדי להוות מימוש הזכות האקדמית למחקר.

בפסק דין זה יוצר בית המשפט נקודת איזון בכל הנוגע להוצאות לאור מחודשות של פרסומים  שנכתבו לפני מאות שנים וזאת על דרך מתן זכות יוצרים למי שהדיר את היצירה מחד גיסא, ומתן חופש למימוש הזכות האקדמית למחקר שייעשה בידי חוקרים אחרים אשר חופשיים ליצור יצירות עצמאיות משל עצמם בנוגע לאותו פרסום עתיק יומין מאידך גיסא, וזאת מבלי שהחוקרים האחרים יהיו מוגבלים לפרשנות כזו או אחרת בנוגע לאותו טקסט עתיק יומין.

רקפת פלד
עורכת דין, שותפה
רקפת פלד
רקפת פלד הינה שותפה
בגילת, ברקת ושות'

[1] ת.א. 55503-09-14 פרופ' מנחם כהן נ' יוסף עופר ואחר ואחרים (פורסם ביום 7.9.20128)
[2] ע"א 2790/93 Eisenman נ' קימרון, פ"ד נד(3)  817. (פורסם ביום 30.8.2000)



אין במידע הכלול בניוזלטרים אלו כדי להוות ייעוץ מקצועי מכל סוג שהוא, ובכלל זה ייעוץ משפטי, או תחליף לייעוץ כאמור, ואין להסתמך עליו בעת קבלתה של כל החלטה מכל סוג שהוא.

לקבלת הניוזלטר שלנו אנא הזינו את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם: