English
תחומי עיסוק
 

חקיקה חדשה המגנה על הסוכנות המסחרית

17 בפברואר, 2013


בשנת 2012, נחקק בישראל חוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), תשע"ב-2012, אשר נכנס לתוקף בחודש אפריל, 2012. בחוק החדש נקבעה תקופה מינימאלית להודעה על סיום חוזה סוכנות, אשר ניתנת לפדיון בתשלום, וכן פיצוי נוסף לסוכן עבור תרומתו לפיתוח המוניטין של הספק בישראל.

עד לאחרונה לא היתה בישראל חקיקה ספציפית המסדירה את היחסים בין יצרנים או ספקים וסוכניהם המסחריים. דיני הסוכנות המסחרית וההפצה נקבעו עד כה בפסיקת בתי המשפט, בהתבסס על הוראות חוק כלליות מתחום דיני החוזים, דיני השליחות וחוקים רלוונטיים נוספים.

דיני הסוכנות המסחרית השתנו השנה לאור חקיקת חוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), תשע"ב-2012 ("החוק"), אשר נכנס לתוקף ביום 27 באפריל, 2012.

רקע: סוכנות מסחרית לפי הדין הקודם

חקיקת החוק מהווה תפנית מהדין הקודם, אשר התבסס כאמור על הפסיקה והתאפיין בגמישות כאשר כל מקרה מוכרע לפי נסיבותיו. לפני חקיקת החוק, על הסוגיות הנוגעות לסוכנות המסחרית הוחלו דיני החוזים הכלליים, כאשר ככלל בתי המשפט נתנו תוקף להסכמות אשר הושגו בין הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בהוראות ההסכמים, ביניהן הוראות הנוגעות למשך הזמן המוסכם בין מתן הודעה על סיום החוזה לסיומו והוראות לגבי גובה הפיצוי המגיע לסוכן, אם בכלל. בנוסף, התפתחו בפסיקה כללים ספציפיים ביחס להסכמי סוכנות מסחרית והפצה בלעדית שלא הוגבלו בזמן, כאשר ההלכה המובילה לעניין זה נקבעה בבית המשפט העליון בפסק דין טרבנול.1

מיהו סוכן מסחרי ומהי סוכנות מסחרית?

החוק מגדיר "סוכן מסחרי" כ –

"מי שעיסוקו באיתור לקוחות או בפעילות, שמטרתם להביא להתקשרות בחוזה בין לקוח לספק בקשר לרכישת טובין המשווקים על ידי הספק".2

החוק מגדיר "חוזה סוכנות" כ –

"חוזה בתמורה בין ספק ובין סוכן מסחרי, שבו הספק מייפה את כוחו של הסוכן המסחרי בהרשאה מתמשכת לאיתור לקוחות חדשים או להתקשרות נוספת עם לקוחות קיימים, לשם רכישת טובין המשווקים על ידי הספק, בלי שמתקיימים בין הצדדים יחסי עובד ומעביד או קשרי שותפות".3

האם החוק חל על מפיצים?

לאור הגדרות "סוכן מסחרי" ו"חוזה סוכנות", על פניו, החוק החדש אינו חל ישירות על מפיצים אשר רוכשים מוצרים מהספק ומוכרים אותם הלאה ללקוחותיהם (resellers).

בהתאם לדין הקודם, בעוד בתי המשפט הכירו בהבדל שבין סוכנות לבין הפצה (בעיקר בלעדית), הבחנה זו לא השפיעה על חובות הצדדים והזכות לפיצוי, אם בכלל, במקרה של סיום היחסים המסחריים.

חובות הצדדים

החוק קובע במפורש כי הצדדים לחוזה סוכנות חבים בחובת נאמנות זה לזה. טבעם של יחסי ספק-סוכן כיחסי נאמנות הוכר עוד בדין הקודם, במסגרתו קבעו בתי המשפט כי הסכם סוכנות לא ייאכף על הצדדים לאור חובת האמון הנדרשת מהצדדים להסכם.4

הודעה על סיום החוזה בחוזי סוכנות שאינם מוגבלים בזמן ופדיון ההודעה בתשלום

ההודעה על סיום החוזה והפיצוי לפי הדין הקודם

לפי הדין הקודם, הובהר בפס"ד טרבנול כי כאשר הסכם אינו מוגבל בזמן ואינו כולל הוראות לגבי המנגנון לסיומו, הספק/יצרן  רשאי היה לסיימו בהודעה שניתנה זמן סביר מראש – כלומר, הודעה שתאפשר לסוכן/מפיץ לכסות את הוצאותיו, להפיק רווח סביר מהעסקה ולהתארגן לקראת סיום ההסכם תוך חיפוש אחר עסק אחר תחתיו. אי מתן ההודעה זמן סביר מראש זיכתה את הסוכן/מפיץ בפיצוי. בתי המשפט הדגישו שאין לקבוע כללים נוקשים באשר למשך  "הזמן הסביר", וזמן זה נקבע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

באשר לפיצוי על אי מתן ההודעה, פיצוי גדול יותר ניתן כאשר

מוצרי היצרן היו מרכזיים לעסקיו של הסוכן/המפיץ, כאשר הסוכן/המפיץ השקיע יותר משאבים בקידום המוצרים או כאשר המוצרים לא שווקו בשוק הישראל ו/או כאשר לא היו ידועים בשוק לפני תחילת יחסי הסוכנות/הפצה ודרשו מאמצי שיווק וקידום גדולים יותר לצורך החדרתם.5

חובת הודעה מוקדמת מינימאלית ופדיון ההודעה לפי החוק החדש

לפי החוק החדש, סיום חוזה סוכנות שאינו מוגבל בזמן ייעשה בהודעה בכתב. בנוסף, נקבעה תקופת זמן מינימאלית למתן הודעה מראש. משך התקופה נע בין שבועיים מראש,  במקרה שההודעה ניתנת במהלך חצי השנה הראשונה מיום תחילת ההתקשרות, עד לששה חודשים במקרה שההודעה ניתנת לאחר יותר מחמש שנים מיום תחילת ההתקשרות.הצדדים לחוזה רשאים להסכים על תקופה ארוכה יותר, ובלבד שהסוכן יהיה זכאי לקבל הודעה מוקדמת שאינה קצרה מתקופת  ההודעה הניתנת לספק/יצרן.7

תקופת ההודעה מראש אודות סיום חוזה הסוכנות ניתנת לפדיון בתשלום פיצוי המחושב בהתבסס על מכפלת תקופת ההודעה המוקדמת בממוצע הרווחים של הסוכן במחצית השנה שקדמה לסיום החוזה (או במחצית השניה של תקופת החוזה, לפי הקצר מבין השניים).8 בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים, לקבוע פיצוי בסכום שונה בהתחשב בשינויים שחלו בתנאי השוק או בענף בו פעל הסוכן המסחרי.

פיצוי בשל סיום חוזה סוכנות

כאשר צד לחוזה אשר נמשך לפחות שנה מודיע על סיום ההתקשרות (למעט כאשר היצרן/הספק מסיים את החוזה בגלל הפרתו על ידי הסוכן), קובע החוק כי הסוכן יהיה זכאי לפיצוי בשל התקשרויות עם לקוחות חדשים או בשל גידול משמעותי בהיקף עסקיו של היצרן/הספק עם לקוחות קיימים, זאת במידה והסוכן היה ה"גורם היעיל" שהביא להתקשרויות או לגידול בהיקף העסקים המניבים פירות ליצרן/ספק גם לאחר תום תקופת החוזה.9

הפיצוי מחושב לפי הרווח החודשי הממוצע (המחושב לפי ממוצע הרווח החודשי העודף של הסוכן בשלוש השנים שקדמו לסיום החוזה או בכל תקופה שהיה החוזה בתוקף, לפי התקופה הקצרה. הרווח העודף הוא הרווח עקב ההתקשרויות עם לקוחות חדשים או הגידול המשמעותי בהיקף העסקים עם לקוחות קיימים) עבור כל שנה בה היה החוזה בתוקף, עד לתקרה של שנים-עשר חודשים.

בית המשפט רשאי להפחית את סכום הפיצוי או לבטלו אם ראה זאת צודק ונכון בנסיבות העניין.

אין הצדדים לחוזה רשאים לשלול את ההודעה והפיצוי

לפי הדין הקודם, ככלל, בתי המשפט היו מכבדים את הוראות החוזה ביחס למשך התקופה למתן ההודעה על סיום החוזה מראש (אם הייתה קיימת בחוזה) וביחס לזכות לפיצוי עם סיום החוזה (אם נקבעה כזו).10 זאת, במידה והוראות החוזה הרלוונטיות היו ברורות, מפורשות ותקפות לפי דיני החוזים, ובהנחה שהצדדים לא שינו את ההסכם שביניהם בהתנהגותם במהלך ההתקשרות.

לפי החוק החדש, הצדדים רשאים להסכים לסטות מהוראות החוק רק לטובת הסוכן.11 עם זאת, לבתי המשפט שמורה כאמור הסמכות לסטות מהוראות החוק לגבי פדיון ההודעה מראש וכן להפחית או לבטל את הפיצוי לסוכן.

סיכום ומסקנות

לחוק תהיה השפעה ניכרת על יחסי הסוכנות המסחרית, אשר עד כה לא זכו להסדר ספציפי בחקיקה. עם זאת, הוראות החוק וניסוחן הותירו מספר שאלות חשובות ללא מענה.

למשל, לא ידוע כיצד בתי המשפט יתייחסו להסכם אשר הסתיים לאחר 11 חודשים להבדיל משנה אחת המזכה את הסוכן בפיצוי כמפורט לעיל, כמו כן לא ברור כיצד יתייחסו בתי המשפט להסכם הנכרת לשנה אחת ואשר מתחדש מידי שנה באופן אוטומטי או על-ידי פעולה אקטיבית של  הצדדים. בנוסף, לא ידוע איך בתי המשפט יפרשו את המונח "גורם יעיל" ביחס להתקשרויות עם לקוחות חדשים או גידול משמעותי בהיקף העסקים עם לקוחות קיימים. גם דרך חישוב הרווחים המדויקת לפי החוק החדש דורשת עוד הבהרה.

לבסוף, נשאלת השאלה האם החוק חל על הסכמים שהחלו לפני כניסת החוק לתוקף.

ביחס להסכמי הפצה בלעדיים, אשר עד לחקיקת החוק חלו עליהם דינים דומים להסכמי סוכנות, לא ברור אם בתי המשפט ימשיכו להחיל את הדין הקודם, ישתמשו בחוק החדש כדי להגביר את ההגנה על המפיצים, או יצמצמו את ההגנה עליהם לאור העובדה שהחוק מתייחס רק לסוכנים בעוד שלא נחקקה חקיקה דומה לגבי מפיצים.

בעוד ששאלות רבות באשר לתחולת החוק וישומו בפרקטיקה נשארו פתוחות, ברור כי מעתה יש להתחשב בהשלכותיו של החוק ולקחת אותן בחשבון בהתקשרויות בהסכמי סוכנות, ויתכן שאף בהסכמי הפצה. הזהירות מחייבת אף לבחון אם הסכמי הסוכנות וההפצה הקיימים עולים בקנה אחד עם החוק החדש.

אורית גונן
עורכת דין, שותפה
אורית גונן
אורית גונן הינה שותפה
בגילת, ברקת ושות'
סוניה שניידר
עורכת דין
סוניה שניידר
ליאור גלסמן
עורך דין
ליאור גלסמן
ליאור גלסמן הינו עורך דין
בגילת, ברקת ושות'

1 ע"א 442/85 משה זוהר ושות' נ' מעבדות טרבנול (ישראל) בע"מ, פ"ד מד(3) 661 (11/7/1990) ("טרבנול"). 

2 סעיף 1 לחוק. "ספק" מוגדר כ"יצרן טובין או בעל זכות להשתמש במוניטין ובסימני מסחר הקשורים לטובין, המשווק את אותם טובין"

3 סעיף 2 לחוק.

4 טרבנול, בעמ' 680-683, 704. 

5 לדוגמא, בעניין טרבנול, במקרה של סיום הסכם הפצה בלעדי שלא הוגבל בזמן לאחר שש שנים, במהלכן המפיץ בנה שוק למוצרים שלא היו ידועים לפני כן, נפסק למפיץ פיצוי השווה לרווח השנתי בשנה האחרונה לפני סיום ההסכם. במקרה של הסכמי הפצה של מוצרים פשוטים שאינם דורשים השקעה מיוחדת ושנמשכו כתשע-עשרה שנים, הודעה שניתנה בין שלושה לשישה חודשים מראש נחשבה מספיקה, בהסתמך, בין השאר, על המידה בה כל מפיץ היה תלוי בעסקיו במוצרים (ע"א 47/88 הרשטיק נ' יכין חק"ל בע"מ, פ"ד מז(2) 429 (16/5/1993)). כאשר הפצה נמשכה לפחות שש-עשרה שנים והמפיץ השקיע רבות בהפצת המוצרים, נדרש לתת הודעה על סיום ההסכם כשנה מראש (ע"א 355/89 עזבון המנוח ניקולא חינאווי ז"ל נ' מבשלת שיכר לאומית בע"מ, פ"ד מו(2) 70 (15/3/1992)).

6 סעיף 4(א) לחוק. 

7 סעיף 4(ב) לחוק. 

8 סעיף 4(ג) לחוק.

9 סעיף 5 לחוק.

10 למשל, ראה בע' 706 בפס"ד טרבנול

11 סעיף 6 לחוק. 



אין במידע הכלול בניוזלטרים אלו כדי להוות ייעוץ מקצועי מכל סוג שהוא, ובכלל זה ייעוץ משפטי, או תחליף לייעוץ כאמור, ואין להסתמך עליו בעת קבלתה של כל החלטה מכל סוג שהוא.

לקבלת הניוזלטר שלנו אנא הזינו את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם: