כחול לבן- זה לא רק צבעי הדגל

כחול ולבן זה הצבע שלי. כחול ולבן, צבעי אדמתי. המלים של השיר המפורסם הזה, שכתב והלחין ישראל רשל, מקבלות בימים אלה משמעות חדשה. לאחרונה פורסם כי הוגשה לבית המשפט תובענה על ידי "יש עתיד" במסגרתה נתבקש לאסור על בני גנץ לעשות שימוש בשם "כחול לבן", בטענה שהוא מפר את זכות היוצרים של יש עתיד בשם "כחול לבן". אך האם בכלל ניתן לטעון לזכויות בשם "כחול לבן"? מה גורלה של טלית התכלת, שהייתה בבעלות משותפת, וכעת זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי?

כלל יסוד הוא ש"זכות יוצרים" קיימת לכל "יצירה" ספרותית, מוזיקלית, אומנותית או דרמטית, שהיא "מקורית". ומיד עולה השאלה: האם צמד המלים "כחול לבן" נחשב "יצירה"?  באשר לשאלת ה"מקוריות" – במקרה של "כחול לבן" מתחדדת שאלה זו שעה שהצירוף "כחול לבן" מורכב משילוב שתי מלים המציינות את צבעי הדגל "כחול לבן". האם בכלל ניתן ליחס למי מהצדדים הניצים זכויות של "יוצר" בצירוף זה?

הנופך הפוליטי של המחלוקת מזכיר את המקרה של ח"כ עזמי בשארה, שבשעתו ניסה למנוע ממועצת יש"ע את השימוש בצבע הכתום כסימן ההיכר שלהם במסגרת מאבקם נגד תוכנית ההתנתקות, בטענה כי צבע זה מזוהה עם צבעי מפלגתו. בית המשפט קבע כי אין להפקיע צבע מהציבור לטובת מפלגה כזו או אחרת.

אולם, אפילו אם(?) אין בצירוף "כחול לבן" כדי להוות "יצירה מקורית" הזכאית להגנת חוק זכות יוצרים, אין ספק שהצירוף רכש הכרה והוקרה בקרב הציבור. באופן רגיל, שמות מקובלים שרכשו מוניטין, יכולים להיות "מוגנים" על פי דינים המגינים על מוניטין עסקי, במסגרת העוולות של גניבת עין (מה זה גניבת עין?) והפרת סימן מסחר מסחר. אולם, השאלה היא האם הדין יכיר במוניטין שנצבר למפלגה פוליטית במסגרת עילות אלה. עילה מעניינת נוספת שיהיה מקום לתת עליה את הדעת היא העילה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט.

ומה קורה במקרה שבין הצדדים שהיו בעלי זכויות משותפות בסימן נפלו מחלוקות לגבי המשך השימוש בו? כמו במקרה של גנץ ויש עתיד? במקרה שהצדדים לא קבעו מראש הסדרים חוזיים באשר לכך – קיימת בעיה. לפי דיני השיתוף הכלליים, כל שותף בנכס יכול לעשות שימוש ביצירה המשותפת גם ללא הסכמת יתר הבעלים, כל עוד השימוש שלו אינו מסכל את היכולת של חברו לעשות שימוש בנכס, שאז יש לפצות את הנפגע. במקרה של "כחול לבן" ברור שרק צד אחד יכול לעשות שימוש בשם, והפתרון של תשלום פיצוי אינו רלבנטי.

התרעומת של אנשי "יש עתיד" נראה שנובעת מתחושת אי-צדק, שכן המוניטין שנצבר לשם "כחול-לבן" בהקשר הפוליטי קשור למסר של אלטרנטיבה שלטונית לנתניהו, ומבחינתם השימוש בשם "כחול לבן" על ידי גנץ, מוריד לטמיון את המאמץ שהושקע בשיוך השם לאידאלים לה הטיפה מפלגת "כחול-לבן" ופוגע בציבור המזדהה עם שם זה. תחושת הפגיעה של אנשי "יש עתיד" מזכירה סוגייה דומה בדיני זכות יוצרים, שעוסקת בזכותו המוסרית של היוצר. החוק קובע  כי אין לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר, ובתי המשפט הכירו במקרים בהם שימוש ביצירה לצרכים פוליטיים, שלא בהקשר המקורי שלה, עלול לפגוע בכבודו של היוצר.

כך לדוגמא באוקטובר 2015 פסק ביהמ"ש השלום בחיפה, במחלוקת שבין הצלם שוורצנברג, לבין העמותה "חננו". הצלם פרסם בדף הפייסבוק שלו צילום של חייל צה"ל שפורס ידיו לצדדים אל מול צלם פלסטיני הניצב מולו ואוחז במצלמה, כאשר לצדו כיתוב המשבח התנהגות של איפוק ואי-אלימות. העמותה פרסמה את הצילום בדף הפייסבוק שלה, במסגרת מאמר תמיכה בחיילי צה"ל. ביהמ"ש קבע כי ברור כי השימוש בצילום כדי להציג שהחייל מבוזה על-ידי הצלם הפלסטיני, פוגעת בזכותו המוסרית של הצלם. באופן דומה, בפרשת ביאלסקי נגד תנועת כך נקבע כי העתקת כתבות עיתונאיות אל תוך הכרוזים של תנועת "כך" גרמה להפחתת ערכן של הכתבות.

מנגד, גנץ עשוי טעון כי דווקא ההצטרפות לממשלת אחדות מקיימת את המסר שעומד בבסיס השם "כחול לבן". לכן נדמה כי השאלות שעומדות לדיון אינן רק שאלות של דין אלא גם שאלות אידיאולוגיות, שעשויות להיות  מחוץ למסגרת הדיון בבית משפט. כשהאמוציות בשיאן, לעיתים הערך של תביעה הוא בעצם הגשתה, ולא מן הנמנע שעם שוך הסערה גם פרשה זאת תשקע בשאון ימים.